כיצד להבטיח בטיחות מי שתייה?

א. תקנים בינלאומיים למי שתייה מוסמכים

בטיחות מי שתייה היא אבן הפינה של בריאות האדם, ולקהילה הבינלאומית יש תקנות מחמירות ומפורטות לגבי הסטנדרטים למי שתייה כשירים. כסמכות עולמית בתחום בריאות הציבור, ארגון הבריאות העולמי (WHO) פיתח סטנדרטים בעלי השפעה רבה למי שתייה. הוא מגדיר מי שתייה בטוחים כמים אשר, כאשר הם נצרכים בקצב של 2 ליטר ליום לכל החיים, בהתבסס על תוחלת חיים של 70 שנה, אינם גורמים נזק משמעותי לבריאות. הגדרה זו כוללת גם מים המשמשים להיגיינה אישית יומיומית.

מבחינת אינדיקטורים ספציפיים, ארגון הבריאות העולמי קובע כי מי שתייה לא יכילו מיקרואורגניזמים פתוגניים, וזהו מפתח למניעת הופעה והתפשטות של מחלות הנישאות במים. במקביל, יש לשלוט ברמות הכימיקלים והרדיואקטיביים במים בטווחים שאינם מהווים סיכונים לבריאות האדם. מאפיינים חושיים הם גם שיקולים חשובים: המים צריכים להיות בעלי מראה, צבע, ריח וטעם טובים, שכן אלה הם האינדיקטורים הישירים העיקריים שבאמצעותם אנשים יכולים לשפוט את תקינות איכות המים. בנוסף, יש לחטא את מי השתייה כדי להרוג או להשבית מיקרואורגניזמים פתוגניים. שיטות חיטוי נפוצות כוללות כלורינציה, כלורמינציה, אוזונציה וחיטוי אולטרה סגול.

מדינות ואזורים שונים גיבשו גם הם סטנדרטים משלהם המבוססים על הנחיות ארגון הבריאות העולמי, בשילוב עם התנאים בפועל. הסטנדרטים הנוכחיים של סין לאיכות מי שתייה (GB 5749-2022) מציגים חמש דרישות בריאות בסיסיות לאיכות מים, התואמות את הסטנדרטים של ארגון הבריאות העולמי, תוך שיפור אינדיקטורים מסוימים בהתאם לצרכים סביבתיים ובריאותיים מקומיים. גם לסוכנות להגנת הסביבה של ארה"ב (EPA) יש סטנדרטים מחמירים למי שתייה, עם מגבלות ברורות למזהמים שונים. לדוגמה, היא מחזקת יותר ויותר את הפיקוח על מזהמים מתפתחים כמו חומרים פרא- ופוליפלואורואלקיל (PFAS). הסטנדרטים של האיחוד האירופי מחמירים אף יותר; לדוגמה, הוא קובע את מגבלת הניטרט על 3 מ"ג/ליטר, נתון מחמיר יותר מתקן 10 מ"ג/ליטר שנקבע על ידי ארגון הבריאות העולמי וסין.